האם האסיפה הכללית רשאית לקבל החלטה להשכרת החנייה המשותפת

רכוש משותף מוגדר בחוק כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מִתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם, א פילו הם בתחומי דירה מסוימת.

בביאן יעל ורמי נ' נציגות הבית המשותף ברח' הרב קוק 7 בירושלים תיק: 1/147/2024 לפני כבוד המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין אביטל שרייבר לשכת רישום המקרקעין בירושלים מיום 26.5.25.

סעיף 5(א) לתקנון המצוי קובע כי "בעלי הדירות יקיימו אחת לשנה אסיפה כללית לשם קביעת דרכי ניהולו של הרכוש המשותף והשימוש בו, קביעת הוצאות הכרוכות בכך, מינוי נציגות, אישור החשבונות והסדר העניינים האחרים הנובעים מהשכנות בבית המשותף" מכאן שהסמכות לקבוע מהו השימוש שייעשה ברכוש המשותף וכיצד ינוהל, היא של האסיפה הכללית, אשר החלטותיה כאמור מתקבלות ברוב קולות. החלטת האסיפה הכללית שהתקבלה בענייננו, מייצרת מנגנון הוגן, המאפשר לכל אחד מבעלי הדירות לשכור את החניה לתקופה קצובה. התובעים לא טענו שתקופה של שנה היא ארוכה מדי ויש לקבוע חלוקת זמנים אחרת, אלא טענו שגם החלטה בדבר יום, שבוע או חודש שבו מותר לבעל דירה מסויים לחנות בחניה האמורה היא החלטה שלא ניתן לקבלה ללא הסכמתם. טענה זאת לא ניתן לקבל. אמנם השכרת החנייה למי מבעלי הדירות מאפשרת לו שימוש יחודי בחנייה, אך זאת בתשלום ומבלי לתת לו ייתרון כלשהו על יתר בעלי הדירות אשר רשאיים לשכור חניה דומה, לתקופה קצובה המאפשרת תחלופה ככל שמי מבעלי הדירות ירצה להשתתף במנגנון האמור. יוער בהקשר זה שבמסגרת העובדות המוסכמות על הצדדים צוין שהנתבעת נתנה לתובעים זכות ראשונים לשכור את החנייה, אולם הם סרבו לכך, כך שלתובעים אף ניתן ייתרון מסוים טרם ביצוע החלטת האסיפה הכללית.